רופא ש סוף סוף חזר למסכים שלנו, ולמרות שזה תחילתו של עידן חדש - הספיישלים ליום השנה ה-60 מסמנים את תחילת כהונתו השנייה של ראסל טי. דייויס כ-showrunner - הפרקים החגיגיים מספקים גם מנה כבדה אך יעילה ללא ספק של נוסטלגיה עם שובו של דיוויד טננט בתור הדוקטור, יחד עם דונה נובל של קתרין טייט.
**ספוילרים בפתח לספיישל הראשון ליום השנה ה-60!**
אקדמיה על טבעית
עכשיו, אפילו בלי לספור את קלאסיק רופא ש , לרופא היה א מִגרָשׁ של לוויה. אני יכול למצוא משהו לאהוב בכולם - אומץ לב, שנינות, טוב לב, הומור, שכנוע, חמלה, נאמנות - אבל דונה נובל תמיד הייתה האהובה עלי והראשונה מבין רופא ש מבצעי יום השנה ה-60 שוב הזכירו לי למה. למעשה, כל כך אהבתי את החזרה שלה ב'חיית הכוכבים', שמיד התחלתי לצפות מחדש בריצה שלה, והחל, כמובן, בספיישל חג המולד המבריק לשנת 2006, הכלה הבורחת. אני שומע את ההדים שלהם צועקים מה! זה בזה ב-TAARDIS אפילו עכשיו, רצף שהיה מקביל בצורה מבריקה ב-The Star Beast.
דונה, כמובן, מצחיקה. מי יכול לשכוח את מפגש החלון המושלם שלה ושל הדוקטור בפרק הראשון של עונה 4, Partners in Crime? או איך שהיא איכשהו האמינה שהוא יזדקק להארווי וולבאנגר בזמן שהוא נלחם בצורה דרמטית במקרה רע של הרעלה בפרק של אגתה כריסטי? (זה מועדף אישי שלי - זה פשוט מחנה נפלא כל כך.) דונה היא מלכת הכאוס הבלתי מעורערת - הקומדיה הפיזית של קתרין טייט והמשלוחים בשורה תמיד עומדים בנקודה.
סוף אבוד
ועדיין, דונה אף פעם לא מפחדת לומר את דעתה, לאמץ סכנות חוץ-גלקטיות או להפגין חמלה בעתות משבר. היא היסטרית, כן, ולעתים קרובות מספקת הקלה קומית נחוצה, אבל היא גם אחת מחברותיו העזות של הדוקטור, עם אמונות חזקות ותחושה מולדת של נכון ולא נכון. תחושת הנאמנות והחובה הזו זורחת ב'חיית הכוכבים' בכל אינטראקציה שיש לה עם בתה, רוז (יסמין פיני), וזה ניכר עוד לפני שהיא נאלצת להיזכר מי היא באמת כדי שתוכל לעזור לדוקטור להציל את כל לונדון.
דונה תמיד ידעה בדיוק בשביל מה היא מייצגת, גם כשאמה זילזלה בה ללא הרף (סליחה, סילביה, אם כי בהחלט גאלת את עצמך ב'חיית הכוכבים!). בדומה לסבה הנפלא של דונה ווילף (ברנרד קריבינס המנוח), היא הרפתקנית, נמרצת וסקרנית. מה לא לאהוב בזה?
בעוד שדונה היא כל הדברים האלה ועוד בעצמה, החברות שלה עם הדוקטור היא גם גולת הכותרת של הסדרה שאין להפריכה. למערכות היחסים של הדוקטור העשירי עם שני חבריו הקודמים, רוז טיילר (בילי פייפר) ומרתה ג'ונס (פרימה אגימן), היו נימה רומנטית. גם רוז וגם מרתה היו דמויות פנטסטיות, אבל הרמזים האלה לרומנטיקה שינו את הדרך שבה הדוקטור והקהל התייחסו אליהם. דונה, לעומת זאת, היא פשוט החברה הכי טובה של הדוקטור. בכל פרק, גם הדוקטור וגם דונה מבהירים היטב שהם בשום אופן לא נמשכים זה לזה, פיזית או רומנטית. שניהם יכולים להיות טיפשים, חצופים וחנוניים ככל שהם רוצים, להתגרות אחד בשני ולסמוך אחד על השני כמו שרק החברים הכי טובים יכולים.
למרות שהדוקטור אולי לא הודה במלוא מידת אהבתו האפלטונית לדונה כשהיה עדיין ידוע בתור הדוקטור העשירי, אדון הזמן האהוב עלינו למד מאז מהטעויות שלו וגדל. כאשר, ב'חיית הכוכבים', הוא מודה ישר בפניה כמה זה הרג אותו להיזכר במה שקרה לה וכמה הוא הצטער שהיא נאלצה לשכוח אותו או שהיא לעולם לא תשרוד, הקהל ודונה יכולים לראות בדיוק כמה הוא היה חשוב לה. זה רגע שמסכם בצורה נוקבת את מערכת היחסים שלהם. הדוקטור קרוב לכל חבריו של טארדיס, אבל יש משהו מנחם, חם וניתן לקשר בידידות שלו עם דונה במיוחד. לראות את שניהם יחד שוב על המסך, לקבל את הסגירה הזו, לדעת שדונה שורדת (מחזיקה אצבעות היא נשארת ללא פגע בשני הספיישלים הנותרים) - אני לא יכול להתחיל להגיד לך כמה זה היה חשוב לי.
תאריך היציאה של i am.legend 2
הסצנות האחרונות של 'חיית הכוכבים' הן, במילים פשוטות, שלמות. דונה והדוקטור זוכים לצרוח על הפנים החדש והמדהים של ה- TARDIS, ודונה, נרגשת ממכונת הקפה החדשה של ה- TARDIS, מסבירה איך בדיוק הם יכולים להישאר חברים ולהתראות באופן קבוע בעתיד. אבל אז, בצורה אמיתית של דונה, היא מצליחה איכשהו לזרוק את הקפה שלה מעל קונסולת השליטה של TARDIS, שמתחילה מיד להתפוצץ. ניתן לתאר את הליין של טייט באותו רגע רק כמושלמות - צחקתי כל כך חזק שכמעט נחנקתי מהתה שלי. הסצנה מבטיחה בדיוק את מה שעדיין יש לנו לצפות לו: הדוקטור ודונה, אחד הצמדים הכאוטיים הטובים ביותר בכל המדע הבדיוני, יוצאים אל הלא נודע המילולי.
אני לא יכול לחכות לראות יותר.
(תמונה מומלצת: BBC)
