**ספוילרים לפני האישה. **
הוקם כדי לגרום לנו לשנוא את ג'ו קסלמן, הסוף של האישה מביאה לחיים מציאות מאוד מוכרת עבור נשים. הסרט זוכה לתשומת לב רבה בגלל הופעתו של גלן קלוז בתור ג'ואן קסלמן, אישה שהקדישה את חייה לקריירה של בעלה באופן שנשים רבות לא היו עושות כיום.
הסרט מתרחש בשנות ה-90, וג'ואן היא תלמידת גבו של ג'ו בתקופה שבה נשים לא נתפסו כמתמודדות רציניות על כל סוג של הכשרון ספרותי. נקודת עלילה עיקרית של הסרט סובבת סביב חוסר היכולת של ג'ו להכניס אמפתיה לדמויות שלו כדי לעזור להגשים את רעיונותיו. אז, ג'ו וג'ואן מצטרפים יחד, תחת שמו של ג'ו, כדי לפרסם עבודה.
בבסיסו, הסרט אינו משמיץ את ג'ו. ברור שג'ואן עדיין איתו מסיבה כלשהי, ולא רק בגלל שהוא היה הדרך היחידה לפרסום עבודתה, אלא שהסרט עושה עבודה מצוינת בהפיכת שתי הדמויות הללו לתלויות זו בזו. ג'ו לא יכול למצוא הצלחה בלי ג'ואן, ולהיפך. הרעיונות שלו התעוררו לחיים על ידי המילים שלה, כי כפי שאנו רואים דרך פלאשבקים, הרעיונות שלה תמיד התבססו איכשהו על חייו של ג'ו.
החלק העצוב ביותר של כל העניין הוא לא שג'ואן וג'ו נאלצו, בעצם, להשתמש זה בזה, אלא שהסיבה שהם לא יכלו, בסופו של דבר, לפרסם ביחד את עבודתם הייתה בגלל האופן שבו החברה רואה נשים. במהלך הסרט, מובהר היטב שג'ו תומך בג'ואן ובעבודתה, אבל ג'ואן מודעת לכך שההצלחה שלה לא תהיה קלה או תגיע לרמה שהיא צריכה.
יש סצנה שבה גברים לבנים מדברים על מילוי מכסה לפרסום שלהם, עם נשים אפילו לא ברשימה, כי ההסתכלות על העבודה בפועל נחשבה כל כך מעל לראשן. למוציאים לאור היה אכפת מפניו של אדם לבן המוביל את הממונה הספרותי מאשר אם יצירתו טובה או לא, וזו הסיבה שג'ו וג'ואן נאלצו להצטרף יחד כדי להשיג את הצלחתם.
יש רגע בהתחלה, לפני שנדע על מערכת היחסים של ג'ו וג'ואן, שבו ג'ו קופץ על המיטה עם ג'ואן ומריע על זכייתו בפוליצר. בהתחלה, אנחנו לא מבינים את הכעס שלה, אבל אז, כשהסיפור נחשף, אנחנו יכולים לראות בבירור שג'ואן וג'ו תמיד היו בזה ביחד. אפילו כשג'ו קיבל את הקרדיט הציבורי, שניהם קראו שהם, ביחד, פורסמו. זה היה מאמץ משותף, אבל אפילו בסוף - אחרי שג'ואן אמרה לו שהיא רוצה להתגרש, וגם אחרי שהוא נפטר - היא עדיין נותנת לו את הקרדיט. בשלב זה, היא חופשית לטעון שזו הייתה העבודה שלה לאורך כל הדרך, אבל אני חושב שהיא מודעת לצערי שאף אחד לא יאמין לה.
אפילו בשנות ה-90, או היום, אישה שיוצאת ומביעה שהיא עומדת מאחורי העבודה לאורך כל הדרך לא הייתה עפה. ג'יי קיי רולינג עצמה התבקשה לכתוב הארי פוטר תחת ראשי התיבות המפורסמים שלה עכשיו, במקום ג'ואן, כי המו'לים לא חשבו שבנים יקראו משהו שנכתב על ידי אישה.
תאריך החזרה של 1923
זה קרה לאורך ההיסטוריה, מעבר לא רק בעולם הספרותי, כשעבודות נשים מיוחסות לגברים - או נגנבות על הסף על ידי - ועדיין יש אנשים שדוחקים ומתעקשים שזה לא נכון. בעל מת, ופתאום האישה טוענת שהיא עמדה מאחורי העבודה כל הזמן? ג'ואן צדקה לחלוטין. זה היה לגרום לחשד, ואף אחד לא יאמין לה.
ג'ו האמין בה, עזר לה, ואפילו בסוף כשלקח את הקרדיט, עדיין ידע שהוא לא היה כלום בלעדיה. הוא לא היה הנבל, בהכרח - החברה הייתה. ג'ואן הייתה סופרת מבריקה, אישה שיכולה לזכות בפוליצר לבדה, אבל בגלל שהיא הייתה אישה באותה תקופה, לא יכלה אפילו לפרסם תחת שמה.
בטח, היא יכלה להשתמש בשם עט, אבל יחד, ג'ו וג'ואן היו ביצירה, וההיבט העצוב ביותר של הסרט הוא לראות את ג'ואן יושבת בצד לרגע שהיה אמור, לפחות, להיות שייך ל שניהם, אם לא רק לגמרי לג'ואן.
(תמונה: Sony Pictures Classic)
רוצים עוד סיפורים כאלה? הפוך למנוי ותמך באתר!
- ל-MovieMuses יש מדיניות תגובות קפדנית האוסרת, אך לא מוגבלת ל, עלבונות אישיים כלפי כֹּל אֶחָד , דברי שטנה וטרולינג.-
