המיוחל בַּרבִּי סוף סוף הסרט הגיע לבתי הקולנוע. בתור חובב ברבי לכל החיים, ידעתי שהסרט הזה יפגע בי בכל הרגשות הנוסטלגיים. ידעתי בַּרבִּי היה בידיים טובות עם הסופרת/במאית גרטה גרוויג ומרגוט רובי שמגלמות את הברבי הראשית. אבל כל צוות השחקנים והצוות של הסרט באמת דפקו אותו מהפארק. זה הרגיש כמו חוויה דתית למי שמתפלל למזבח הוורוד של ברבי. כשלא צחקתי, התרגשתי.
ציפיתי לראות את ברבי מתעוררת לחיים בלייב אקשן ולראות את כל האופנות מהעבר של ברבי כדי לגרום לי להרגיש קצת מעורפלת בעיניים. ברבי הייתה חלק עצום מהילדות שלי. עם זאת, לא חשבתי שהעלילה בין גלוריה (אמריקה פררה) לסשה (אריאנה גרינבלט) באמת יגרום לי להתייפח.
** בַּרבִּי ספויילרים לסרטים בפתח! **
גם אמהות הן בנות ברבי
בסרט, גלוריה נאבקת להתחבר עם בתה הקטנה, סשה. גלוריה זוכרת תקופה שבה היא וסשה היו מאוד קרובים ושיחקו יחד עם בובות ברבי. כשסשה התבגרה, היא גברה על הצורך בבובה ובמשחק עם אמה. סשה רצתה להיפטר מהברביות שלה, אבל גלוריה לא יכלה להיפרד מהן, במיוחד בובת הברבי הסטריאוטיפית. כאשר אותה ברבי (מרגוט רובי) מופיעה בעולם האמיתי, גלוריה וסשה מתחברים במסע שלהם לעזור לברבי לחזור לעולמה ולתקן את כל מה שהשתבש.
זה לא צריך להיות מפתיע שקו העלילה של אם/בת יהיה ב- בַּרבִּי סרט. רות הנדלר יצרה את בובת הברבי המקורית לבתה לשחק איתה. הנדלר אפילו קראה לבובה על שם בתה, ברברה. כעת, כשבארבי קיימת כבר 64 שנים, הבובה הפכה לנקודת חיבור דורית. כשהייתי ילדה קטנה, אמא שלי נתנה לי ברביות שפעם היו הצעצועים שלה. אמא שלי אולי לא הייתה אובססיבית לגבי הבובות כמוני, אבל זה היה משהו ששנינו שיחקנו איתו. ברבי הייתה הנאה משותפת לשנינו, גם אם שאר מערכת היחסים שלנו הייתה בלאגן. בתור אמא בעצמי, בתי הצעירה נכנסת רק עכשיו לשלב הבארבי שלה. להביא את הבובות הישנות שלי (כולל את אלה של אמא שלי) לשחק איתה הייתה חוויה מדהימה.
במהלך הסרט, סשה רואה את אמה כאדם ולא רק כדמות אם אדון. היא רואה כמה אמה מתגעגעת להיות חלק מחייה וכמה אמה תורמת. גלוריה גם רואה שסאשה מתבגרת אך לנצח תחזיק זיכרונות ממנה כילדה קרוב ללבה. זה נחמד לדעת שהבת שלי ואני זוכרים ששיחקנו יחד עם ברביות, גם אם היא עוברת שלב של שונאת ברבי. ברבי תמיד שם בשבילנו.
(תמונה מומלצת: האחים וורנר)
