אסייתים עשירים בטירוף הראה את אורח החיים המפואר של עשירי האולטרה באסיה, תוך כדי שהוא מספר סיפור מכל הלב על אהבה, משפחה והבדלים תרבותיים. במקום להתמקד רק במחזה נוצץ, הסרט הזה לקח את הקהל דרך המורכבות של ציפיות הדורות והמאבק ליישב את העבר עם ההווה. תצוגה מסנוורת של אופנה, אזורים עוצרי נשימה בדרום מזרח אסיה, והומור חצוף מדי פעם השלימו את הנרטיב הכובש שלה.
מתחת לשכבות הזהב והזוהר שוכב החיפוש עתיק היומין לקבלה והאתגרים של פילוס דרכו בעולם ספוג מסורת. עכשיו, לאלו מכם שהתענגו על המופע האפי הזה של שפע ונשמה, הרשו לי לדחוף אתכם בעדינות לעבר סרטים דומים כמו מועדון השמחה לאק לצלילה עמוקה לתוך סיפורי דורות ותשעה אחרים שמספקים את התיאבון הזה לסיפורים שמושכים את חוטי הלב תוך שהם משרתים צד של העשרה תרבותית.
לכל הבנים שאהבתי בעבר (2018)
(נטפליקס)
לכל הבנים שאהבתי בעבר , המתרחש בעידן של הכל דיגיטלי, בוחר בקסם המיושן של דיו על הנייר. הגיבורה שלנו, לארה ג'ין (לאנה קונדור), נזרקת לתוך המהומה של דרמה בתיכון כשמכתבי האהבה הסודיים שלה דולפים בטעות. מערכת היחסים המזויפת שלאחר מכן עם שוחרת הלב פיטר (נח סנטינאו), שנועדה להציל פנים, מגישה שילוב טעים של אי הבנות קומיות ורגשות אמיתיים.
בין מסכי הנעילה מעוררי הנוסטלגיה והצעקות של יאקולט, הסרט נוגע באומנות לסרבול והכמיהה האמיתיים של הבגרות הצעירה, תוך שהוא מזכיר לנו את הכוח הנצחי של המילה הכתובה - אפילו בעידן הסנאפצ'ט.
למה הרג כל אדם את השומרים
הפרידה (2019)
(A24)
בעוד שרוב המשפחות עלולות להתחמק מהנושא של האבדון הממשמש ובא, השבט של הגיבור היקר שלנו בילי (אוקוופינה) לוקח על עצמו פרויקט שאפתני: חתונה מזויפת כתחבולה להיפרד מהמאטריארך החולה הסופני שלהם, נאי נאי (שוזן ז'או). מה שמתרחש הוא לא צער עצוב אלא סימפוניה תוססת של רגשות מודחקים, מפגשים מביכים והמחול האוניברסלי בין מסורות מזרחיות ורגישויות מערביות.
הבמאי לולו וואנג יוצר סיפור שבו מחסומי שפה אינם רק לשוניים. הברק האמיתי של הפרידה היא לא רק בחילופי הדברים השנונים שלה אלא בהפוגות ההריוניות שלה, מקיימת שיחות שלמות במבטים אילמים. בעולם שבו אומרים לנו לעתים קרובות לשחרר את הכל, הנה סרט שלוחש, לפעמים, זה בסדר להחזיק הכל בפנים.
תמיד תהיה שלי אולי (2019)
(נטפליקס)
אהובות הילדות סאשה (עלי וונג) ומרקוס (רנדל פארק) נופלות לאחר נסיון בגיל ההתבגרות שנעשה חמוץ, ומתאחדים שנים לאחר מכן. עכשיו היא מלכה קולינרית והוא עדיין מגלה הכל באותה שכונה. מנה מענגת של רומנטיקה, הומור ומשיכת הכבידה הבלתי נמנעת של אהבות ראשונות נוצרת. בטח, הוא בודק את קופסאות ה-rom-com tropes, אבל הוא גם מוסיף קורטוב של תבלין אסייתי-אמריקאי שחסר במיוחד בכור ההיתוך הלא כל כך של הוליווד.
תמיד תהיה שלי אולי הוא לא רק סיפור של אהבה שנדלקה מחדש, אלא גם חגיגה של זהות תרבותית, קשרים משפחתיים והפיתוי הבלתי ניתן לעמוד בפניו של הבית (אפילו כשהוא עטוף במסווה של חובב מיזוג אוויר מטומטם).
מועדון השמחה לאק (1993)
(תמונות בואנה ויסטה)
מועדון השמחה לאק צולל עמוק לתוך הנושא החם של פערי דורות, הגירות תרבותיות והמסע החמקמק מתמיד אחר דומיננטיות מהג'ונג. על רקע המרחף בין הרחובות ההומים של סן פרנסיסקו והנופים הסוחפים של סין שלפני המהפכה, הסרט נע בזריזות בין סיפורי קורבנות קורע לב לבין פספוסים קלילים יותר, כמעט קומיים של התבוללות.
מבוסס על יצירת המופת הספרותית של איימי טאן, הוא פורק שנים של מטען משפחתי מבלי להזדקק למלא יותר מדי את המזוודה הקולנועית שלו. הקסם האמיתי? התבוננות בסיפורים מתפעמים, חושפת לא רק את הכאבים והייסורים של האימהות אלא את המתח העתיק בין ערכי העולם הישן לחלומות העולם החדש.
החצי ממנו (2020)
(נטפליקס)
ממוקם בעיירה המנומנמת סקוומיש, החצי ממנו עוקבת אחרי אלי צ'ו (ליה לואיס), שאינה מתבגרת אוהבת אהבה טיפוסית שלך, אלא סופרת סוערת צד שעוזרת לג'וק (דניאל דימר) לחזר אחר נערת חלומותיו (אלכסיס למייר). אבל הנה הטוויסט - אלי מתאהב סודי לאותה בחורה. מה שמתגלה הוא לא רק משולש אהבה סבוך, אלא חקר התבגרות של חברות, גילוי עצמי והיבטים רבים של אהבה.
הסרט לא רק משחזר קלישאות תיכון; הוא הולך עמוק יותר, דוחף את הדמויות שלו (ואת הצופים) להטיל ספק בטבעו האמיתי של הקשר. בין חילופי טקסט פיוטיים לניסיונות פלירטוטים מבולבלים, החצי ממנו היא תזכורת עדינה שלפעמים, למצוא את עצמך יכול להיות מזל כמו למצוא אהבה.
מחפש (2018)
(מוציא תמונות של סוני)
מחפש מזמין אותנו לחייו הרגילים לכאורה של דיוויד קים (ג'ון צ'ו), אב שהפך לחובבי כשבתו מרגוט נעלמת באופן מסתורי. במקום הסמטאות הקודרות המוכרות והמרתפים המוארים האפלוליים, הגיבור שלנו מסנן עקבות דיגיטליות בפייסבוק, ב-FaceTime ובממלכות וירטואליות אחרות שכולנו כנראה אשמים בהשקעת זמן רב מדי.
הסרט הופך את חיי המסך הארציים שלנו למותחן כוסס ציפורניים, ומזכיר לנו שהסודות עדיין מוצאים את הפינות האפלות שלהם בעידן של שיתוף יתר. מחפש זה לא רק על מציאת מרגוט; זוהי פרשנות חכמה על הפרדוקס של קישוריות מודרנית, שבה אדם יכול להיות חשוף יתר בו זמנית אך להתעלם ממנו.
אף פעם לנצח (2007)
(ברית האמנויות)
חקור את חייה הפנימיים של סופי (ורה פרמיגה), ניו יורקרית שהחיצוניות המושלמת לכאורה מסתירה סערה של רגשות מודחקים וקשרים אסורים. כשהיא מתמודדת עם חוסר הפוריות של בעלה, הגיבורה האמיצה (או שזה חצוף?) שלנו מחפשת פתרון לא שגרתי, ומתחזקת עם ג'יהה (הא יונג-וו), מהגר עם חלומות ודילמות משלו.
הבמאית ג'ינה קים לא מגישה לנו רומן פשוט על מגש; היא מציגה מתכון מורכב של צמתים תרבותיים, משברי זהות והאורך שאפשר ללכת אליהם בשביל האהבה - או הפקסימיליה שלה. אף פעם לנצח לא מדובר רק בהתרסה לנורמות החברתיות; הוא מתעמק בגבולות האישיים, גורם לנו לתהות היכן מסתיימת ההקרבה ומתחילה הונאה עצמית.
צ'אן נעדר (1982)
(ניו יורקר סרטים)
צ'אן נעדר הוא סרט שמאתגר את הסטריאוטיפ, כל האסיאתים נראים דומים, תוך שהם שואלים בחוצפה, אבל האם ראית את צ'אן? מול הסביבה התוססת של צ'יינה טאון של סן פרנסיסקו, פינוק האינדי בשחור-לבן הזה עוקב אחר ג'ו (ווד מוי) וסטיב (מארק הייאשי), שני נהגי מוניות, כשהם חוצים רשת מבלבלת של זהויות תרבותיות ואי הבנות בחיפוש אחר צ'אן מסתורי.
הסרט הזה הוא לא נואר הבלש הטיפוסי שלך; הבמאי וויין וואנג ( מועדון השמחה לאק ) מגיש תערובת מופתית של הומור, פרשנות חברתית-פוליטית ובדיוק במידה הנכונה של מוזרויות. צ'אן נעדר הוא לא רק חיפוש אחר נעדר אלא מסע להבנת הזהות האסיאתית-אמריקאית רבת הפנים.
גוק (2017)
(סרטי סמואל גולדווין)
גוק הוא סרט שמצליח להיות גם עכשווי וגם קלאסי. בסיפור הזה, האחים אלי (ג'סטין צ'ון) ודניאל פארק (דיוויד סו), שניהם ממוצא קוריאני, מנהלים את העסק המשפחתי, חנות נעליים בלוס אנג'לס. האחים נסחפים למהומות של רודני קינג ב-1992 כשהחנות שלהם נבזזה, והשכונה שלהם נהרסה.
הסרט הוא חקירה עוצמתית ומרגשת של גזע, מעמד וזהות באמריקה. זה גם סרט מצחיק בצורה מפתיעה, הודות לכתיבה החדה והשנונה של הבמאי ג'סטין צ'ון. צ'ון עושה עבודה מצוינת בשילוב ההיבטים הרגשיים והקומיים של התמונה, וכתוצאה מכך יצירה שמצליחה בשני החזיתות.
שמירת פנים (2004)
(הקלאסיקה של Sony Pictures)
עונה חדשה חסרת בושה
ברוכים הבאים לעולמה של וויל (מישל קרוסייץ'), מנתחת סינית-אמריקאית צעירה השולטת באמנות האיזון בין חיי האהבה הלסביים הנסתרים שלה לבין הגעתה הפתאומית של אמה ההרה, הלא נשואה, מא (ג'ואן צ'ן). אם חשבתם שארוחות הערב המשפחתיות שלכם מביכות, חכו עד שתנווט במים הגועשים של ציפיות תרבותיות ותשוקות מודרניות בפלאשינג, קווינס.
הבמאית אליס וו (שביימה גם החצי ממנו ), בטוויסט מרענן, לא רק נותן לנו סיפור יוצא אלא זורק סיפור מענג על אישה מבוגרת שמגלה מחדש אהבה. שמירת פנים זה לא רק על המסכות שאנו לובשים; זו חגיגה של הרגעים האמיצים שאנו בוחרים להשיל מהם.
(תמונה מומלצת: Warner Bros. Pictures)
