סרטו הקצר השלישי של ווס אנדרסון בסדרת העיבודים שלו לרואלד דאל מגיע עם מבט מפחיד על עיירה קטנה. לוכד העכברושים עוסק בשני גברים (ריצ'רד איואדה ורופרט פרנד) שיש להם בעיית חולדות במקום שהם עובדים. בהשראת חייו של דאל שעבד בעיירה קטנה בעצמו, איואדה הוא סופר וחבר הוא איש תיקון רכב, שניהם עייפים מהעכברושים שהורסים את ימיהם, אז הם קוראים לאיש העכברוש (ראלף פיינס) כדי לעזור להם.
פיינס עדיין מגלם את רואלד דאל בסרט הקצר (כפי שעשה בעבר בסרט הסיפור המופלא של הנרי שוגר ו הברבור .) מה שמפחיד בסיפור הוא הירידה האיטית של פיינס להיות עכברוש. זה באמת הטוויסט של וולדמורט לפיטר פטיגרו, אם תיתן לעצמך ללכת לשם לרגע. איש העכברוש מרשה לעצמו הפכו העכברוש כדי שיוכל לתפוס אותם יותר קל, אבל יותר מזה, האובססיה שלו אליהם היא לא של הערצה. זו אובססיה כדי שהוא יוכל להרוס אותם. אף אחד מהגברים לא מבין מה הביאה בקשתם עבור החולדות עד שיהיה מאוחר מדי, כשהוא רואה מה איש העכברוש מוכן לעשות כדי להרוג חולדה.
מציגה עיירה ציורית שהיא יותר ספיה מהפסטלים הבהירים שאנדרסון הפעיל בעבודתו לאחרונה, הקצר מתנדנד להפוך לסיפור אימה בסופו של דבר כאשר אנו רואים את האורך שאליו ילך איש העכברוש כאשר חייו של אדם. חולדה בידיים שלו. אבל איכשהו, בתוך זה, אנדרסון גרם לנו לאהוב את העכברוש המתוק הזה שמנסה פשוט לחיות את חייו בעולם האדם.
הייתי מגן על העכברוש בחיי
שימוש במה שמרגיש כמו סגנון אנימציה דומה לעבודה שלו מר פוקס מדהים, החולדה שאנחנו סוף סוף זוכים לראות בסרט היא ממש מתוקה וחמודה. הוא לא מנסה לפגוע באף אחד, והוא פשוט יושב עד שמאיים עליו, וכניו יורקר, זה משהו שהבנתי לגבי העיר שבה אני גר. יש כל כך הרבה אנשים שצורחים כשעכברוש הוא בקרבת מקום, מאיים עליהם או מתנהג כאילו הנוכחות שלהם היא משהו שעומד להזיק להם. רוב הזמן, החולדות לא פוגעות באף אחד ומתעסקות בעניינים שלהן.
הקצר הזה, בעיני, מתמקד במה שגברים משליכים על העולם שסביבם. הם כל כך מודאגים מהחיות שנמצאות בפנים שֶׁלָהֶם דרך שהם לא עוצרים ומסתכלים ומה שאולי לא צריך להפריע להם. עכברוש לא הפריע לגברים האלה, רק חי את חייהם. עכשיו, העכברוש הזה מת ושניהם נאלצו לראות את איש העכברוש הורג אותו באגרסיביות כי הם לא יכלו לעזוב את זה בשקט, וזה משהו שיהיה עליהם.
החלק היפה ביותר של הבימוי בסרט הקצר הזה מגיע מהמאבק בין איש העכברוש לעכברוש. במקום שהאנימציה תוביל אותה, אנדרסון משתמש בתערובת התיאטרלית שהוא שיחק איתה לאורך כל הסרטים הקצרים ורופרט פרנד ייקח על עצמו את התפקיד של העכברוש, והוא ופיינס נלחמים כחולדה ואיש חולדה, וזה באמת דרך נפלאה לשזור את הקרב בסיפור.
זו עוד כיתת אמן של דאל ואנדרסון, אבל שוב, תזכורת לכך שאלו רק קטעים קצרים של עולם שנוכל לבנות אם ניתן לאנדרסון פלטפורמה גדולה יותר לספר סיפור של רואלד דאל.
(תמונה מומלצת: נטפליקס)
