כַּבִּיר הפך לסרט שהגדיר דור של מעריצים. אהבתם של ג'ק דוסון (ליאונרדו דיקפריו) ורוז דהוויט בוקטר (קייט ווינסלט) שינתה את חייהם של רבים כל כך במהלך השנים, כולל אני. הצפייה בסרט במהלך ההקרנה הנוכחית, יום השנה ה-25 בבתי הקולנוע, הייתה תענוג מפתיע. זו לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי את זה בבתי הקולנוע, אבל הפעם הראשונה, הייתי הרבה יותר צעירה מדי, למרות שההורים שלי היו מוכנים לקחת אותי וגם שאני מבוקש לשבת בתיאטרון יותר משלוש שעות.
הנקודה שלי היא: אני אוהב כַּבִּיר ויש לי במשך רוב חיי, אבל מה שלמדתי על הסרט הזה דרך הצפייה בו בשלבים שונים של חיי הוא שהסרט גדל איתך, ותמיד יש משהו חדש ללמוד לאורכו. וזה קרה כשראיתי את זה בתלת מימד.
מה שהבנתי זה ג'ק דוסון ידע שהוא עומד למות, רצה לבלות את הרגעים האחרונים שלו עם רוז במקום לחפש משהו להמשיך לצוף עליו, וחי את חייו במלואם ורצה שרוז תבטיח לעשות זאת גם כן. זה היה מרגש לקבל את ההבנה הזו אחרי כל השנים האלה, אבל זה היופי של כַּבִּיר לי
ה פרנסס הא עִרעוּר
יש הרבה בעולם הזה שצופים פרנסס הא ושימו לב שהסרט משתנה עם הגיל. כך אני מרגיש לגבי כַּבִּיר . ראיתי את הסרט בבתי הקולנוע כשהייתי בן שש - הלכתי עם ההורים שלי, יצאתי אובססיבי לגבי התוצאה, והבאתי אותו לבית הספר לשעת תנומה והאזנתי לו כל יום. זה היה אחד התווים הראשונים שלמדתי על הפסנתר.
כשהייתי נער והייתי בשלב לאונרדו דיקפריו שלי בגלל היוצאים , צפיתי מחדש בסרט והתייפחתי על סיפור האהבה הנידון של ג'ק ורוז. אבל הצפייה בסרט כמבוגר באמת הראתה לי את החשיבות של ג'ק דוסון ואיך הוא נתן לרוז את החיים שמעולם לא היו לה קודם לכן. הוא נתן לה את החופש הזה.
אני לעולם לא אשחרר, ג'ק
(תמונות עליונות)
יש הרבה דברים בנושא כַּבִּיר שהופכים אותה, בקלות, לעבודה הטובה ביותר של ג'יימס קמרון. אבל זו גם, לדעתי, הדוגמה המושלמת לרומנטיקה פמיניסטית ומתנה לרעיון של הנשים במקררים מכל זה - בעיקר בכך, פעם אחת, גבר מת כדי להעניק צמיחת דמות נשית. עכשיו, זה לא תמיד חייבת להיות התשובה, אבל זה מרענן לראות את זה קורה ברומן. לעתים קרובות כל כך, האישה עושה את המטלה הכבדה של מערכת היחסים, ולרוב, ג'ק הוא הסיבה שרוז זוכה לחיים.
זה רומנטי, נידון מההתחלה, והוא לאונרדו דיקפריו במיטבו כשהוא מקסים ומתוק ורק מנסה לחיות את החיים במלואם. ההבטחה של רוז לג'ק בסוף הסרט (שהלכה לאיבוד במאבק התרבותי על סצנת המים) הייתה שהיא לעולם לא תשחרר את החיים האלה שג'ק רצה שיהיו לה. הוא הבטיח לה שהיא תמשיך לחבק את העולם, והיא עושה בדיוק את זה.
היא מעולם לא הרפתה ממה שג'ק לימד אותה, ו זה באמת החשיבות של סיפור האהבה שלהם בסופו של דבר. וזה משהו שלמדתי כשצפיתי בו כמבוגר. בילדותי ראיתי עכשיו סירה גדולה טובעת. כנער, אהבתי את האהבה שלהם וחשבתי שזה מדכא ועצוב לראות אותה אבודה. אבל כמבוגר, הבנתי מה ג'ק נותן לרוז, וזה פיוטי.
הטובים שבטובים
בכל פעם שמישהו מדבר על ג'יימס קמרון במיטבו? זה זה. זה הג'יימס קמרון שאני אוהב, והלוואי והיה לנו יותר מהאנרגיה הזו גם מליאו. קייט ווינסלט? אתה תמיד מושלם. אני אוהב אותך. אבל הסרט הזה פשוט כל כך טוב? ראיתי את זה שלוש פעמים במהלך חיי ובכל פעם שאני צופה בו, אני יודע בדיוק מה יקרה אחר כך, אבל עדיין צופה על קצה המושב שלי. כי זה פשוט כל כך טוב.
צופה כַּבִּיר שוב בבתי הקולנוע היה שווה את זה, ואני חושב שביקור חוזר בסרט הולך להפוך לחלק ממסורת תכופה יותר.
(תמונה מומלצת: Paramount Pictures)
