עברו שני עשורים מאז שְׁלוֹשׁ עֶשׂרֵה עורר שיחות, הרימו גבות וגרם לכמה הורים לאי נוחות. אבל זה היופי בסרט הזה. זה לא רק מבדר; זה מחנך, מהדהד ומפריע. איפה המהומה של בני נוער היא לעתים קרובות מצופה סוכר, שְׁלוֹשׁ עֶשׂרֵה הוא עדות נועזת ואמיתית למאבקי הצמיחה. הדמות הראשית, טרייסי, היא ילדה בת 13, שבחיפושיה לקבלה, צונחת במורד חור הארנב של ההרס העצמי.
המטמורפוזה של טרייסי מתלמיד בכיתה א' למורד ללא סיבה היא לא רק טרנספורמציה; זה גילוי לא כל כך מזעזע של נפש העשרה. וכמו שְׁלוֹשׁ עֶשׂרֵה , ישנם עוד כמה סרטים שהם כמו מראות המוחזקים לחברה, ומשקפים את המאבקים הבלתי נראים לעתים קרובות של מתבגרים צעירים - הרשימה למטה מדגישה עשרה מהסרטים הללו.
אוֹר הַלְבָנָה (2016)
(A24)
אוֹר הַלְבָנָה , סרט זוהר כמו הכותרת שלו, לוקח אותנו למסע בחייו של כירון, צעיר שחור המנווט את זהותו ומיניותו בעולם המסורבל של מיאמי. מחולק לשלוש מערכות, כל חלק בסרט חושף רובד מחייו של כירון, מילד ביישן ומציק למבוגר קשוח. במערכה הראשונה, ליטל, אנו פוגשים את כירון כילד שקט ומופנם, המכונה ליטל, הנאבק באתגרים של חיי בית בעייתיים ובריונות.
המערכה השנייה עוברת לגיל ההתבגרות שלו, ומתעמקת במאבקיו של כירון עם המיניות והזהות שלו בתוך הניסיונות של התיכון. במערכה האחרונה, בלאק, כירון הוא מבוגר, החיצוניות שלו הוקשחה על ידי שנים של דיכוי רגשי וציפיות חברתיות. אוֹר הַלְבָנָה חוצה את גבולות הסיפור המסורתי, ומציעה חקר אמפתי ואנושי עמוק של המורכבות של גדילה בעולם שבו פגיעות וחוזק מתקיימים במקביל.
תאריך יציאת עונה 3 של barbarians
התאבדויות הבתולה (1999)
(תמונות עליונות)
בימוי: סופיה קופולה, התאבדויות הבתולה מגולל את הסיפור החידתי של האחיות ליסבון, חמש יצורים אתריים הלכודים בחיבוק החונק של הפרברים ושליטה הורית. זה כמו להציץ מבעד לחלון ערפילי לתוך עולם יפהפה להפליא אך עצוב עד מאוד. הסרט, המתרחש בשנות ה-70, הוא דיוקן חלומי, כמעט סוריאליסטי, של נעורים ואובדן.
האחיות ליסבון הן כמו פרחים נדירים ואקזוטיים בגן של ארצי, הנבולות בקצוות תחת עינה הפקוחה של אמם השתלטן. נערי השכונה, המשמשים כמספרים קצת לא אמינים שלנו, מוסיפים רובד של מיסטיקה כשהם מנסים לחבר את הפאזל של האחיות האניגמטיות הללו מרחוק. הקסם שלהם משקף את שלנו; זה חלק מציצני, חלק אמפתי.
ילדות (2014)
(הפצת פירמידה)
פנינה בכתר הקולנוע הצרפתי, ילדות, בבימויה של Céline Sciamma, לוכדת את המהות של התבגרות כנערה בבניינים הפריזאיים. אנחנו עוקבים אחר מארימה, ילדה שהמסע שלה מפרח קיר ביישן לברבור חכם ברחוב מהפנט כמו עיר האורות עצמה. הטרנספורמציה של Marieme היא לא רק שינוי של ארון בגדים או תסרוקת; זהו חקירה מעמיקה של זהות, ידידות והחתירה לחופש בעולם שלעתים קרובות נראה שיש לו תוכניות משלו.
הסרט לא נרתע מההיבטים הקודרים יותר של חיי העשרה, מהתכתשויות בחצר בית הספר ועד לשדות הקרב של אהבה צעירה. הוא מצייר תמונה אמיתית כמו שהיא מהדהדת, דיוקן נעורים שלא צריך את מגדל אייפל ברקע כדי להיות פריזאי במהותו. ילדות מאיר זרקור על סיפורים שנותרו בצללים, ומאיר את חייהם של אלה שמנווטים את המשחק המורכב של מגדר, גזע ומעמד.
מוּסטָנג (2015)
(לחיים)
מוּסטָנג הוא נרטיב נוקב המתרחש בכפר טורקי נידח. הסרט עוקב אחר חייהן של חמש אחיות שרוחן פראית ובלתי מאולפת כפי שהכותרת מרמזת. במאי: דניז גמזה ארגובן, מוּסטָנג היא אודיסיאה של חוסן והתרסה, המסופרת בחום המהפנט את הצופה. האחיות הללו, הלכודות בסבך המסורת ובאחיזת האפוטרופסות השמרניות, יוצאות למסע שעיקרו השתחררות לא פחות מאשר התבגרות.
העולם שלהם, מוגבל על ידי נורמות חברתיות, הוא שדה קרב שבו כל צחקוק, כל לחישה, כל חלום הוא מעשה של מרד. מוּסטָנג לא רק מתאר את המאבק הזה; הוא חוגג את זה, מצייר דיוקן של התרסה נעורים יפה כמו שהוא מריר-מתוק. הקשר הבלתי שביר של האחיות מזכיר לנו שלפעמים, הקרבות הקשים ביותר נלחמים בצחוק, אהבה וסירוב עיקש להתאים.
ה- Hate U Give (2018)
(שׁוּעָל)
בימוי ביד מיומנת על ידי ג'ורג' טילמן ג'וניור, ה- Hate U Give מעובד מהרומן של אנג'י תומאס, ומביא לחיים את סיפורה של סטאר קרטר, מתבגרת המתפרשת על פני שני עולמות: השכונה העניה, השחורה ברובה, שבה היא גרה והמכינה האמידה, בעיקר הלבנה, שבה היא לומדת.
הסרט הוא פתח שיחה רב עוצמה, זרז לשיח. סטאר המתוארת בצורה משכנעת בפגיעות ובעוצמה, הופכת לעיניים שבאמצעותן אנו עדים לטרגדיה שמטלטלת אותה ואת הקהילה שלה עד היסוד. המסע שלה מילדה שמתבוננת בשקט לקול שדורש להישמע מעורר השראה ונוגע ללב.
ליידי בירד (2017)
(A24)
מתרחש בתחילת שנות ה-2000, ליידי בירד עוקבת אחרי כריסטין ליידי בירד מקפירסון, בגילומה של סאוירסה רונן, מבוגרת בתיכון עם יותר אמביציה ממה שגבולותיה בסקרמנטו יכולים להכיל. הסרט בבימויה של גרטה גרוויג המוכשרת להפליא, הוא כמו מכתב אהבה לסרבול של ההתבגרות, ההתנגשויות עם הורים שלא מבינים, והיופי הכואב של אהבות וחברות ראשונות.
הכיוון של גרוויג מאזן בין הומור לכאב לב, לוכד את המהות של להיות על סף הבגרות, שבו כל רגש מרגיש כמו אירוע סיסמי. הדיאלוג מתפצפץ באנרגיה של שיחות מהחיים האמיתיים, עם הומור ותובנות שגורמות לך להנהן בהכרה.
מנודה (2011)
(תכונות מיקוד)
סרט נועז ויפה כמו זריחה בברוקלין, מנודה בוחן את הזהות, המיניות והמורכבות של הנוער. הסרט בבימויו של די ריס ברגישות נוגעת ללב כשם שהיא אמיתית, הסרט מספר את סיפורה של Alike, אישה אפרו-אמריקאית צעירה המתמודדת עם זהותה המינית על רקע עולם שלא ממש מוכן לאמץ את האמת שלה. זה כמו לראות פרפר נאבק מהפקעת שלו, מטמורפוזה כואבת ומעודנת כאחד.
המסע של Alike, המתואר בביצועים מאופק אך עוצמתי, אינו רק יציאה; מדובר בהתחשבות בחברה שלעתים קרובות מרגישה כמו מעיל של ציפיות. מה שעושה מנודה מדהים היא היכולת שלו לספר סיפור שהוא גם ספציפי וגם אוניברסלי. זה כמו שיר מעוצב היטב, כל שורה מהדהדת עם קצב שמדבר אל הלב.
נערה חומה מתחילה (2017)
(Urbansoul)
נערה חומה מתחילה , בבימויה של שרון לואיס, הוא עיבוד לרומן של נלו הופקינסון ילדה חומה בטבעת , והוא מעביר אותנו לטורונטו דיסטופית בשנת 2049. כאן אנו פוגשים את טי-ז'אן, גיבורה לוהטת עם רוח של לוחם ולב של מרפא. נערה חומה מתחילה עשיר באלמנטים של פולקלור אפרו-קריבי עם חזון עתידני, היוצר נרטיב קסום ומעורר מחשבה.
הסרט מחתן במומחיות את הפנטסטי עם האמיתי, ומעצב עולם שבו רוחות מתערבבות בבני אדם והעתיד ספוג בעבר כמו בהווה. המסע של טי-ז'אן הוא מאבק להישרדות, גילוי עצמי והעצמה. נערה חומה מתחילה בולט בגלל הפרספקטיבה המרעננת שלו. רק לעתים רחוקות אנו רואים עולם פוסט-אפוקליפטי מצוייר בפלטה כה עשירה של השפעות תרבותיות או גיבורה שכוחה נובע מהמורשת והקהילה שלה.
דבש אמריקאי (2016)
(A24)
עם הנרטיב הרחב והקאסט האקלקטי של דמויות, דבש אמריקאי הוא כמו פתק אהבה שנכתב בשולי ציוויליזציה בתנופה. סשה ליין מביאה אנרגיה מגנטית לא מסוננת לתפקיד סטאר כשהיא מצטרפת לקבוצה של בני נוער לא מתאימים שמוכרים מנויי מגזינים ויוצאים למסע חיפוש שכולל עשיית כסף לא פחות מאשר למצוא את עצמך בנוף האמריקני העצום.
בעולם קולנועי שלעתים קרובות אובססיבי לנרטיבים מסודרים וסופים מסודרים, דבש אמריקאי הוא משב רוח מרענן, שמזכיר לנו שלפעמים הסיפורים העמוקים ביותר הם אלה שמתגלים בדרכי הדרך והדרך של החיים, ברווחים שבין יעדים, בלב המסע עצמו.
The Edge of Seventeen (2016)
(STX Entertainment)
The Edge of Seventeen , בבימויו של קלי פרמון קרייג, היא משלחת חדת חושים ומושכת לב אל גיל ההתבגרות. הסרט הזה, בכיכובה של היילי סטיינפלד בתור נדין החביבה והמתוסכלת ללא הרף, לוכד את הדרמה הגבוהה של התיכון, שבה כל פספוס חברתי מרגיש כמו אפוקליפסה.
חייה של נאדין הם רכבת הרים של רגשות מול המונוטוניות של הפרברים. יש עליות ומורדות בחיי המשפחה שלה, בחברות שלה ובמערכות היחסים המיניות שלה. זה כמו לצפות בסרט דוקומנטרי של חיות בר על המין המתבגר, נלווה בצורה מצחיקה ותובנה נוקבת.
(תמונה מומלצת: הפצת פירמידה)
